רמב"ם
1138–1204 · קורדובה
רב, פילוסוף ורופא, גדול מסדרי ההלכה בימי הביניים
2 בולים · 2 ארצות
רבי משה בן מימון, הרמב״ם, נולד בקורדובה בסביבות שנת 1138. כשהאלמוהדים כבשו את ספרד המוסלמית ודרשו מן היהודים להתאסלם, בחרה משפחתו בגלות. במשך כעשרים שנה נדדה המשפחה בין פאס, עכו, ירושלים ואלכסנדריה, עד שהשתקעה בסביבות 1170 בפוסטאט הסמוכה לקהיר. שם עמד הרמב״ם בראש יהדות מצרים ונודע כאסטרונום, כפילוסוף וכרופא, ששירת בחצר הסולטן צלאח א־דין. חיבורו הגדול ״משנה תורה״ סידר את ההלכה כולה במבנה בהיר ושיטתי, וספרו ״מורה נבוכים״ ביקש ליישב בין האמונה לבין התבונה. יהודים מספרד ועד תימן ועיראק פנו אל פסקיו, אף שקמו לו גם מבקרים חריפים, בעיקר בספרד. הוא נפטר ב־1204, ומורשתו נותרה עד היום אחד מיסודות ההגות וההלכה היהודית, ועליו נאמר: ממשה עד משה לא קם כמשה.
העובדות נבדקו מול ויקיפדיה ↗
